הקדמה לתורה

הקדמה לתורה

 שמות ספרי התורה

שמות הספרים מגלים על מהותם

מקובל בפי סופרים, שכשם ששמו של אדם מגלה על מהותו (ברכות ז) כך השמות של ספרי התורה מגלים ורומזים על מהותם ותוכנם של הספרים. לחלק מהספרים חז"ל נתנו שמות שונים מאלו שאנו קוראים להם.

לספר ויקרא קראו "תורת הכהנים" או "תורת הקרבנות"; לספר דברים קראו "משנה תורה" (מדרשים); לספר שמות קראו "הספר השני" כיוון שכל ענינו המשך לספר בראשית (עיין בהקדמת הנצי"ב לספר שמות), ואילו הרמב"ן קרא לו "ספר הגאולה", ולבמדבר "ספר הפקודים".

מטרות הקדמה זו הן הצגת התכנים המרכזיים של כל ספר וספר, וכן להראות כיצד תוכן זה רמוז בשם הספר אשר התקבל בקרב עם ישראל. נלע"ד בעזה"י, כיון שהשמות שהתקבלו בקרב ישראל אלו השמות: בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים, מסתבר ששמות אלו מגלים ורומזים על מהות הספר, ובעזה"י ננסה להסביר כיצד שם הספר מתאים ורומז לתוכן הספר.

מהות ספר בראשית

ספר בראשית - משמעות המילה היא התחלה, וזוהי אכן מהותו של ספר בראשית. וזו לשון הרמב"ן בהקדמתו לספר שמות "ספר בראשית שהוא ספר היצירה בחידוש העולם ובחידוש כל נוצר, ובמקרה האבות כולם שהם כעין יצירה לזרעם מפני שכל מקריהם צערי דברים לרמוז להודיע כל העתיד לבוא להם [לבניהם]".

מהות ספר שמות

ספר שמות - וזו לשון הרמב"ן (הנ"ל) "…ואחרי שהשלים היצירה [ספר בראשית] התחיל ספר אחר בענין המעשה הבא מן הרמזים ההם". על פי דבריו יובן השם "הספר השני", כיון שספר שמות הוא המשך לספר בראשית (נצי"ב). וממשיך הרמב"ן - "ונתייחד ספר ואלה שמות בענין הגלות הראשון הנגזר בפרוש ובגאולה ממנו … והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם… וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקב"ה והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלת אבותם. שהיה סוד אלוה עלי אוהליהם".

הוסיף הרב חיים דרוקמן שליט"א, שספר שמות מחולק לשלושה חלקים:

א. פרשות שמות-בשלח: חירות גשמית של בני ישראל.

ב. פרשות יתרו - משפטים: חירות רוחנית, תורה שבכתב ותורה שבעל פה.

ג. פרשות תרומה - פקודי: השראת שכינה.

בספר שמות מתוארת הגאולה השלמה של בני ישראל על כל שלושת מרכיביה [השראת השכינה במדבר היתה רק זמנית והוותה דוגמא להשראת השכינה העליונה יותר בארץ ישראל כאשר בית המקדש היה בנוי].

כעת, לאחר הקדמה זו, מובן מדוע התורה פתחה במילים "ואלה שמות בני ישראל" ומדוע נקרא הספר "שמות". "שם" פירושו מהות, כיון שהשם מגלה על המהות, על התוכן. המילים "שמות בני ישראל" פרושם: מהותם של ישראל, ובזה אכן עוסק ספר שמות. ספר שמות בשלשת חלקיו מלמד אותנו כיצד ראוי ונכון שעם ישראל יהיה. בפרשות הראשונות למדנו, שעם ישראל צריך להיות בן חורין בארץ ישראל (עיין על כך בספר "נצח ישראל" (פ"א) למהר"ל). הפרשות האמצעיות לימדונו, שעם ישראל צריך להיות דבוק בתורה ומצוותיה בכל צעד מאורחות חייו. הפרשות האחרונות מלמדות, שעם ישראל צריך להיות דבוק באלקיו בהשראת שכינה עליונה - בית המקדש.

מהות ספר ויקרא

ספר ויקרא - חז"ל קראו לו "ספר הכהנים" או "ספר הקרבנות" וזה תואם את ענינו. וזו לשון הרמב"ן בהקדמה לספר ויקרא "והנה רוב הספר הזה בקרבנות, בתורת הקרבן והמקריבים ובמקום שיתקרב בו… ורוב פרשיות הספר הזה ידבר בהן עם הכהנים…".

אמנם עדיין צריך ביאור מדוע נקרא ספר ויקרא, דהיינו, מדוע התורה פתחה דווקא בפסוק "ויקרא אל משה" ולא פתחה במילים שקשורות לכהנים או לקרבנות.

יתבאר הדבר בעזה"י על פי דברי רש"י, שמסביר את משמעות לשון "קריאה" - "לכל דברות, לכל אמירות ולכל ציוויים קדמה קריאה [שפתי חכמים: מכאן בנין אב שבכל מקום שנאמר וידבר, ויאמר, צו - קודם לכן היה קריאה] לשון חיבה, לשון שמלאכי השרת משתמשין בו, שנאמר "וקרא זה אל זה", אבל לנביאי האומות [עכו"ם]נגלה עליהן בלשון עראי וטומאה שנאמר "ויקר אלקים אל בלעם".

כאשר מתבוננים בספר ויקרא מוצאים, שבספר זה מספר המצוות הגדול ביותר בהשוואה לשאר הספרים: בספר בראשית יש שלוש מצוות. בספר שמות יש מאה ועשר מצוות. בספר ויקרא מאתיים ארבעים ושבע מצוות. בספר במדבר חמישים ושתיים מצוות, ובספר דברים מאתיים מצוות.

 הבדל זה אינו רק הבדל כמותי אלא גם הבדל מהותי - המייחד את ספר ויקרא שכולו מצוות, כולו קריאה של ה' אל בני ישראל דרך מרע"ה. כמעט שאין בו סיפורים שקרו במדבר או דיבורים של תוכחה ומוסר, לעומת שאר הספרים: ספר בראשית - כולו סיפורים. ספר שמות – חלקים גדולים ממנו הם סיפורים, כגון: יציאת מצרים, עשרת המכות, קריעת ים סוף וכו'. ספר במדבר ­- דברים שנוהגים לשעה בזמן שהיו ישראל במדבר, כגון: מנין בני ישראל וסידור המחנות והמשכן, פרשת קרח וכו'. ספר דברים - תוכחה ומוסר של בני ישראל וחזרה על העבר; ביאור של מצוות שכבר נצטוו עליהם; חזרה על מצוות לקראת הכניסה לארץ ישראל; סיפור פטירת מרע"ה וכו'.

כיוון שכל הספר עוסק בקריאה של ה' אל בני ישראל הוא נקרא ספר "ויקרא".

ת"ח אחד הוסיף: כיון שרוב המצוות עוסקות בהשראת שכינה כפי שכתב הרמב"ן בהקדמתו, יותר שייך לשון "קריאה", שזו לשון חיבה של השראת שכינה.

מהות ספר במדבר

ספר במדבר - המילה "במדבר" מתארת את הזמן שבני ישראל היו בתוך המדבר, דהיינו בתקופת הביניים שלפני הכניסה לארץ ישראל, ואכן זהו תוכן הספר. וזו לשון הרמב"ן בהקדמתו לספר במדבר "והספר הזה כולו במצוות שעה שנצטוו בהם בעמדם במדבר, ובנסים הנעשים להם, לספר כל מעשה ה' אשר עשה עמהם להפליא".

מהות ספר דברים

ספר דברים - חז"ל קראו לספר זה "משנה תורה", וכתב על כך הרמב"ן - "יבאר בו מרע"ה לדור הנכנס לארץ רוב מצוות התורה הצריכות לישראל". לפי דברים אלו צריך לומר, שההבדל המהותי בין ספר דברים לספר ויקרא בנוסף להיותו של ספר דברים חזרה על הרבה מן המצוות, הוא המשך דברי הרמב"ן - "ולא יזכיר בו דבר בתורת כהנים… שכבר באר אותם להם [בספר ויקרא]… אבל בישראל יחזור המצוות הנוהגות בהם, פעם להוסיף בהן באור… וקול פחדים אשר יפחיד אותם בכל ענפי העברות".

 כלומר, ספר ויקרא מופנה לכהנים וספר דברים מופנה לבני ישראל [שאר השבטים].

או שההבדל ביניהם לפי הסברו של הת"ח שהובא לעיל - שספר ויקרא עוסק בהשראת שכינה [הקרבת קרבנות, טומאה וטהרה] וספר דברים בשאר המצוות (מבוסס על הרמב"ן).

אמנם נלע"ד דבר נפלא בעזה"י על פי הסברנו לעיל במהות ספר ויקרא. ספר ויקרא כולו קריאה של ה' אל מרע"ה שיאמר לבני ישראל, ואילו ספר "דברים" כולו דיבור של מרע"ה אל בני ישראל. כל הספר [למעט סופו שעוסק ביום האחרון של מרע"ה] הוא דרשה ארוכה שנשא מרע"ה אל בני ישראל במשך שלושים וששה ימים כמניין "אלה הדברים"(אוה"ח הקדוש).

בתחילת הדרשה דברי תוכחה ומוסר, ובהמשכה, חזרה על מצוות, באורים למצוות אחרות והכנת בני ישראל לקראת הכניסה לארץ ישראל. אבל מרע"ה לא צווה בספר דברים מצוות חדשות אלא כולן כבר נאמרו לו, ואפילו המצוות החדשות שמוזכרות בספר דברים, וכמו שכתב הרמב"ן - "וכבר נאמרו לו כולן בסיני או באוהל מועד (ספר ויקרא)בשנה הראשונה קודם המרגלים, כי בערבות מואב לא נתחדשו לו אלא דברי הברית… ועל כן לא נאמר בספר הזה וידבר ה' אל משה לאמר, צו את בני ישראל, או דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם מצווה פלונית…".

 זו הסיבה שהספר נקרא "ספר דברים", כיון שכולו רק דיבור של מרע"ה אל בני ישראל ללא קבלת מצוות חדשות, דהיינו ללא "קריאות" חדשות.